עורכות דין של בני זוג שהיו בהליך גירושין מונו ככונסות נכסים למכירת דירתם בשווי 10 מיליון שקל. בני הזוג החליטו לא למכור לבסוף אך עורכות הדין דרשו מהם שכר טרחה בגובה 2% מהנכס - בית המשפט פסק להן 35 אלף שקל.
פרטי המקרה: בית המשפט לענייני משפחה מינה את עורכות הדין של בני זוג ככונסות נכסים על דירתם המשותפת שהוערכה ב־10 מיליון שקל. בסופו של יום הדירה לא נמכרה לאחר שבני הזוג הגיעו להסכם כי הבעל יישאר לגור בדירה תמורת דמי שכירות מהאישה. כונסות הנכסים טענו כי קיבלו הצעה על הדירה של 10.3 מיליון שקל וביקשו מבני הזוג לשלם להן 2% משווי הדירה למרות שלא נמכרה. כשבני הזוג סירבו לשלם להן וביקשו לשלם עבור שעות העבודה בלבד. בתוך כך הם פנו לבית המשפט בבקשה לשלם להן 206 אלף שקל לא כולל מע"מ עבור ניסיונן למכור את הדירה כאשר השקיעו בכך, על פי טענתן 60 שעות.
השופט יהורם שקד קבע כי אין מקום לשלם שכר שהוא נגזרת של שווי הדירה. תקנות בימ"ש למשפחה קובעות שכר מקסימלי כנגזרת ממימוש של מכירה אך הנכס לא נמכר. נקבע שמגיע לכונסות הנכסים שכר עבור הזמן שהשקיעו וזה נקבע לפי הפעולות שנעשו, הזמן שהושקע לא מול הזמן הסביר הנדרש. עוד נקבע כי לא נטען ולא הוכח שהפסקת הליכי הכינוס נגועה בחוסר תום לב וזכותם להגיע להסדר המבטל את הליכי הכינוס.
באשר להיקף הפעילות, נקבע כי לא נערך הסכם מכר, לא התקבלו הצעות, לא נערכה התמחרות ולמעשה עיקר פעולותיהן הסתכם בהצגת הנכס לרוכשים פוטנציאליים ועניינים מנהלתיים מול משרד תיווך ומול הבעלים. משך הזמן המוערך הראוי למלאכה נקבע על 40 שעות במקום 60 שעות שנרשמו עבור הגשת הבקשה לפסיקת שכר טרחה הופחתו ע"י השופט וכך גם חלק מהחיובים, לגביהם נקבע כי אינם קשור לכינוס. לבסוף נפסק שכר טרחה של 35 אלף שקלים לא כולל מע"מ.
את בני הזוג ייצג עו"ד ניר סמוגורה.
משמעות הפסיקה: במקרה שנכס לא נמכר, שכר הטרחה יקבע בהתאם לפעולות שעשה הכונס, הזמן הסביר שנדרש, התוצאות הכלכליות של הליך הכינוס והמומחיות של הכונס.
פורסם בגלובס: