בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו ילדיו של אדם שנפטר, בו התנגדו למתן צו ירושה המזכה את הכלה הטרייה שהתחתנה עם אביהם, כחודש לפני שנפטר, במחצית מהזכויות בעיזבונו, למרות שהסכם ממון שנחתם בין בני הזוג קבע הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם, לפי העיקרון של "מה ששלי יישאר שלי, ומה ששלך יישאר שלך".
לטענת המערערים, הסכם הממון מהווה הוראה ירושתית, אשר מדירה את האישה מכל הזכויות בעיזבון האב, שכן נקבע בו שההפרדה תחול במקרה של סיום הנישואין, מכל סיבה שהיא. כמו כן טענו כי אביהם ממילא לא התכוון להוריש לאשתו, עמה התחתן כחודש לפני שנפטר, אפילו חלק קטן מרכושו.
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי טענת המערערים עומדת בסתירה להוראות סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, הקובע כי: "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים".
בית המשפט הוסיף וחידד כי הוראה בהסכם ממון הקובעת את היקפם של נכסי העיזבון - כשרה היא, בעוד שהוראות הנוגעות לאופן חלוקת העיזבון, סותרות את סעיף 8 לחוק הירושה, ודינן בטלות.
במקרה זה, קבע בית המשפט, הצורך לפרש את הסכם הממון, באופן כזה או אחר, אינו מתעורר, הואיל והאמור בהסכם הממון אינו סותר את דברו של סעיף 8 לחוק הירושה, וממילא היה בטל אילו עמד בסתירה לסעיף 8.
הסכם הממון מגדיר במילים ברורות את זכויותיהם הרכושיות של בני הזוג עד לגירושיהם, או עד למותו של אחד מהם – לפי המוקדם. זכויות אלה הוגדרו, כאמור, בהתאם לעיקרון של: "מה ששלי יישאר שלי, ומה ששלך יישאר שלך". קביעה כאמור משייכת את כל רכושו של המנוח לעיזבונו, אך אין בה משום הדרת המשיבה מעיזבונו של המנוח במקרה שבו המנוח הולך לבית עולמו בעודו נשוי למשיבה.
בסופו של יום, לא ניתן להתייחס להסכם ממון כצוואה, ועל כן סטייה מדיני הירושה במקרה שכזה היא סטייה אסורה ובטלה. לפיכך, כאשר אדם נפטר מבלי שהותיר אחריו צוואה, בית המשפט יפעל על פי הוראות חוק הירושה בבואו לחלק את רכושו של הנפטר (ירושה על פי דין) ולא על פי הוראות הסכם הממון.
* בע"מ 5252/23 פלונים נ' פלונית (24.7.2023)