משרד המשפטים פרסם בימים האחרונים תזכיר הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הפרטיות, הכולל שינוי הגדרות וצמצום חובת הרישום של מאגרי מידע.
על פי התזכיר שפורסם, מטרת התיקון לחוק הנה כפולה: ראשית – לצמצם את היקף חובת הרישום על מאגרי המידע, על מנת למקד את הפעילות הרגולטורית, במאגרים המציבים איומים משמעותיים לפרטיות ובפעולות פיקוח ואכיפה; ושנית – להתאים את ההגדרות הקבועות בחוק, הנוגעות להגנה על מידע אישי ממוחשב, להתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות שהתרחשו מאז נחקק, ולהסדרים מודרניים של הגנת מידע אישי במדינות מובילות בעולם, ובראשם רגולציית הגנת המידע של האיחוד האירופי (DGPR).
לפי דברי ההסבר שבתזכיר, הניסיון מלמד כי חובת הרישום של מאגר מידע אינה מהווה אמצעי פיקוח יעיל בידי הרשם. היקפה הרחב של חובת הרישום, מביא להקצאת משאבים מיותרת של יחידת הרשם והיכולת לאכיפתה מוגבלת. כמו כן, היכולת המעשית של הרשם לברר, במסגרת פרק הזמן שנקבע בחוק, את מאפייני הפעילות הקונקרטית המתוארת באופן כללי בכל בקשת רישום מאגר, את הסיכונים שהפעילות מייצרת, ואת אופן ההתמודדות של הארגון עם סיכונים אלה היא נמוכה, ובמקרים רבים אינה האמצעי היעיל להגברת הציות. בנוסף, טעות נפוצה בציבור היא כי רישום המאגר מהווה "תעודת כשרות" לפעילות העיבוד המבוצעת. ההבנה כי האפקטיביות של חובת הרישום מוגבלת, הובילה בין השאר לביטול אגרת רישום מאגרי מידע בשנת 2017.
לאור התובנות הללו, הוסק במשרד המשפטים כי ראוי לצמצם את חובת הרישום, כך שהחובה תחול רק על מאגרי המידע המהווים את הסיכון הגדול ביותר לפרטיות, קרי: מאגרי מידע בהם מעל 100,000 נושאי מידע, שיש בהם רגישות מיוחדת בשל סוג המידע הכלול בהם, בשל סוג בעל המאגר (גוף ציבורי), בשל מטרת עיבוד המידע וכו'. ההיקף המוצע של החובה גובש, בין היתר, תוך הערכה של מספר המאגרים הצפויים להיות כפופים לחובה, באופן שיאפשר לרשם לבדוק באופן מקיף וקפדני יותר את הבקשות לרישום, בהתחשב בין היתר באופי המאגרים.
לעיון בנוסח התזכיר לחצו כאן.